עזרה ראשונה למיתרי הקול

70% מהמקרים- ניתן להעלים יבלות או פוליפ ללא צורך בניתוח – וזאת, על ידי למידת טכניקת הפקת קול נכונה ודיבור נכון בחיי היום יום.

רוצה לקחת נשימה ארוכה יותר? מומלץ להתחיל בנשיפת האוויר החוצה תוך כדי כיווץ איטי ורגוע של שרירי הבטן פנימה (לכיוון הגב), ורק אחר כך לשאוף באיטיות אוויר חדש.

כדי לשמוע כיצד הקול מהדהד מתיבת התהודה האמצעית אל מחוץ לגוף - יש להניח את הידיים מאחורי האוזניים וליצור כעין אפרכסת. באופן זה, הקול עולה כמעט אוטומטית לכוון תיבת התהודה האמצעית

תענית דיבור מוחלטת של 24-48 שעות עשויה לגרום לצרידות במצב התחלתי לחלוף לחלוטין. כאשר הצרידות חולפת – זה הזמן להשקיע בתרגול של הפקה קולית נכונה

פעולת בליעת הרוק משמשת, בין היתר, למניעת התייבשותם של הגרון ושל מיתרי הקול. כדי ליצור רוק - במצבים שבהם מרגישים יובש בפה ואין אפשרות לשתות - ניתן לנשוך קלות את קצה הלשון באמצעות השיניים הקדמיות, ומיד ייווצר רוק. בליעתו תעניק לחות ותמנע את היובש בגרון.

הדגשת הצליל האחרון לפני נשימה נותנת פתח לנשימה טובה וגדולה יותר

למיגנוט הקהל: לכו בכל משפט צעד אחד קדימה; שירו כל קטע לכוון אחר

למניעת צליל צרחני: כדי שצלילים גבוהים לא ישמעו כצרחות לא נעימות, יש לכווץ את שרירי הבטן והסרעפת ובכך להעניק לצלילים בסיס תומך. כך הם לא נשמעים גבוהים וצרחניים מדי

לשימוש טוב יותר בתיבת התהודה של הראש ולהפקת צלילים גבוהים, נסו לחקות קול של אמבולנס או ינשוף. כאשר תחושו את הדהוד הצלילים בראש – נסו לחוות את אותן התחושה והתהודה גם בצלילים גבוהים

אם נדרשת כמות רבה יותר של אוויר לקראת משפט ארוך - מוזיקלית או רעיונית – ניתן לקצר מעט את הצליל האחרון שלפני הנשימה הבאה (כמובן, כשזה מתאים לפִסקה הספציפית). כך מרוויחים עוד "שנייה" לנשימה ארוכה יותר

רוצים להצליח להחזיק את הכתפיים זקופות במידה הנכונה? הרימו את הכתפיים, קחו אותן אחורה בעדינות, והורידו אותן.

לניקוי הלוע, ולשמירת הלחות והרטיבות הרצויים בו, מומלץ לגרגר מי-מלח בבוקר ובערב. מערבבים כוס מים פושרים בכפית מלח, מגרגרים ופולטים. חוזרים על הגרגור והפליטה כמה פעמים.

כדי לשלוט בנשיפת האוויר, ולהצליח לבצעה באיטיות, ותוך כדי בקרה על כמות האוויר היוצאת (מה שמחזק את מערכת הנשימה, ומאפשר לצלוח משפט ארוך או ספירה ארוכה בלי צורך בנשימה נוספת באמצע) - מומלץ לתרגל את נשיפת האוויר כשהשפתיים במצב של שריקה (ללא השמעת קול). מחזיקים נוצה מול הפה , ומוודאים שהיא לא זזה כלל מהאוויר הננשף החוצה.

כדי להצליח לשיר באופן מדויק את הצלילים היורדים לכיוון הצלילים הנמוכים צריך לחוש תחושה של עלייה בִּפְנים.

כדי לחוש את מיקום מיתרי הקול, הניחו את אצבעות ידכם על הגרון ואמרו "רְ" ארוכה. במקום שבו מורגשת הרעידה – ממוקמים מיתרי הקול.

הרחקת הידיים מהגוף ומהצלעות במהלך שירה פותחת את הצלעות, מרחיבה את היכולות הקוליות ומונעת את חסימתן.

נשימה נכונה אינה גורמת להתרוממות הכתפיים, גם בעת שאיפת כמות גדולה של אוויר

אם לא מצליחים להרגיש את כניסת האוויר לגב, כביכול - ניתן לבצע את שלב ג' של תרגיל נשימה בסיסי כשהגב רכון מעט קדימה, ומיד תחושו כיצד האוויר ממלא גם את "הגב".

כשמגיעים למספר שבו לא נותר אוויר כדי להפיק את השמעתו - ניתן "להתגייס": מרוקנים את כל האוויר מהראות, ומכניסים אוויר מחדש, בשאיפה איטית ועמוקה. ברוב המקרים - התגייסות זאת מגדילה את היכולת לטווח של עד כ-20 מספרים מעבר לגבול היכולת הקודם!

את תיבת התהודה של החזה - המיועדת לצלילים נמוכים – ניתן "להעיר" באמצעות מספר טפיחות קלות עליה

להסרת ליחה - שתו חצי כוס חלב בתוספת מי סודה

הדגשת הצליל האחרון לפני נשימה נותנת פתח לנשימה טובה וגדולה יותר

נשיפה נכונה היא ערובה לעוצמת הצליל: כשיש לשיר פוֹרְטֶה (חזק) נדרשת הגברת כוח הנשיפה, ואילו שירה בפִּיאַנו (חלש) דורשת הפחתה בכוח הנשיפה

אם יש לכם אפשרות לבחירת השיר – מומלץ שתבחרו שיר שאתם מתחברים אליו. כך יהיה לכם קל יותר להביע אותו ואת תוכנו

חיוך קל מרים את שרירי הלחיים לכוון העיניים, פותח את תיבת התהודה, ומקל על הפקת צלילים גבוהים

להפקה קלה של צלילים גבוהים : בעת הפקת צלילים גבוהים –הרכינו מעט את הראש